החלטה בתיק רע"א 3581/05

1.        המבקשת ייבאה לארץ בחודש דצמבר 2004 שלושה משלוחי נעליים דרך נמל אשדוד. ביום 6.1.05 הודיעו רשויות המכס למבקשת על עיכוב הנעליים מכוח הסמכות הנתונה להן, על פי סעיף 200א לפקודת המכס [נוסח חדש]. הנעליים עוכבו בטענה שהן מפרות את סימן המסחר הרשום של המשיבה 1 (להלן - המשיבה). המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה נגד המבקשת ובה ביקשה צו מניעה קבוע, צו להשמדת המשלוח ומתן חשבונות. כתנאי לעיכוב הנעליים במכס הפקידה המשיבה ערבות בנקאית בסך 80,000 ש"ח. המבקשת ביקשה סעד זמני של שחרור הנעליים מהמכס עד להכרעה בתובענה. הבקשה נדחתה (על ידי כבוד סגן הנשיא י' זפט) ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.        סימן המסחר הרשום של המשיבה מורכב משלושה פסים מקבילים המרווחים ביניהם בצורה שווה בצד החיצוני של הנעל. הסימן המופיע על נעלי המבקשת, שלטענת המשיבה מפר את סימן המסחר שלה, מורכב מארבעה פסים מקבילים, שאף הם מצויים על צידה החיצוני של הנעל ומרווחים בצורה שווה. טענת המבקשת הינה כי הסימן המופיע על הנעלים המיובאות על ידה איננו מפר את סימן המסחר של המשיבה, שכן אין דמיון מטעה בין הסימנים. העדר החשש להטעיית הצרכנים מבוסס, לטענת המבקשת, על הבדלים שונים בין הנעליים. המבקשת מצביעה על כך שהנעליים המיובאות על ידה הן נעליים זולות עשויות מפלסטיק ונושאות את השם Nuclear. לעומת זאת נעלי המשיבה הן נעליים איכותיות ויקרות, העשויות ברובן מעור ונושאות את השם Adidas, שאינו דומה בחזותו או בצלילו לשם Nuclear.

3.        קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה קיים, לכאורה, דימיון מטעה בין שני הסימנים נשוא בקשת רשות הערעור מקובלת עליי. אמנם, סימן המסחר הרשום של המשיבה מורכב משלושה פסים ואילו הסימן של המבקשת מורכב מארבעה פסים. אולם, העובדה שבשני המקרים מדובר בפסים אלכסוניים מקבילים בצדה החיצוני של הנעל המצויים במרחק שווה זה מזה, די בה, לדעתי, כדי להפוך את הדמיון בין שני הסימנים לכאורה לדמיון מטעה. זאת ועוד, כאשר אנו עוסקים בבחינת הדמיון המטעה, יש לזכור כי, ככל הנראה, הנעליים לא יוצבו זו לצד זו, באופן שהצרכן יוכל להשוות בין הסימנים ולעמוד על פרטי ההבדלים ביניהם. בנסיבות אלה גובר החשש לקיומה של הטעייה. מעניין לציין, שאף בתי משפט במדינות אחרות, בהן נדונה שאלת הפרת סימן המסחר של המשיבה הגיעו למסקנה כי השימוש בסימן של ארבעה פסים מקבילים על גבי נעליים מפר את סימן המסחר של המשיבה (ראו: פסק דינו של בית המשפט העליון של פינלנד - 85/504 Kenkamarski v. Adidas Sportschuhfabriken ADI D:S; פסק דין של בית משפט במחוז טרנסוואל בדרום אפריקה - Case No. 12034/87 Adidas Sportschuhfabriken ADI v. Continental Wholesalers; פסק דינו של ה-Court of First Instance באתונה, יוון - Decision Number 3759/2004 Adidas Salomon AG. v. Alysida A.E.B.E.; ופסק דינו של בית המשפט במונזה, איטליה - Adidas Salomon AG v. La Rinascente S.p.A., Case n. 2499/03). יוער, כי כאשר באים לבחון את קיומו של דימיון לעניין הפרת סימן מסחר רשום, צריכה ההשוואה להיעשות בין הסימן הרשום לסימן שנטען כי הוא מפר, ולא בין המוצרים עליהם מופיעים הסימנים (רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 451-450). לפיכך, לא מצאתי לנכון להידרש לטענות המבקשת בדבר הבדלים בין שני סוגי הנעליים, שאינם נוגעים לסימנים עצמם.

4.        הנה כי כן, המסקנה אליה הגעתי הינה כי הדימיון בין הסימן שמופיע על הנעליים המיובאות על ידי המבקשת לסימן המסחר הרשום של המשיבה הינו, לכאורה, דימיון מטעה. המבקשת אף לא הצביעה על נזק כלשהו, שאינו ניתן לפיצוי כספי, שעלול להיגרם לה אם הנעליים לא ישוחררו מהמכס ובסופו של יום תובענתה של המשיבה תידחה. אי לכך, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ל' בסיון תשס"ה (7.7.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: